בשנת 2011 חשפה לינהאן בכתבה מרגשת ב"ניו יורק טיימס" כי כנערה היא עצמה חוותה אשפוז פסיכיאטרי ממושך וסבלה מאובדנות ופגיעה עצמית קשה. היא מתארת את התחושה שאיש לא באמת הבין את הסבל שלה באותה עת; "הייתי בגיהינום. ונדרתי נדר: לאחר שאצא מפה, אשוב כדי לשחרר גם את האחרים".

מחויבות זו הפכה למפעל חייה - פיתוח גישה טיפולית פורצת דרך המיועדת לאלו הסובלים מקשיים חריפים בוויסות רגשי. ה-DBT היא גישה אינטגרטיבית המשלבת עקרונות של מדעי ההתנהגות (CBT), פילוסופיה דיאלקטית ותרגול מעולם הזן-בודהיזם. בלב השיטה ניצבת הדיאלקטיקה - האיזון שבין קבלה לבין שינוי. הגישה אינה רואה במטופל שברירי או בעייתי, אלא אדם המתמודד עם רגישות ביולוגית גבוהה וסביבה שלא תמיד ידעה להבין ולתקף את רגשותיו.

בניית חיים ששווה לחיות אותם (Life Worth Living) - מטרת הטיפול אינה רק הפחתת סימפטומים או מניעת פגיעה עצמית, אלא עבודה אקטיבית על בניית חיים המבוססים על ערכיו ומטרותיו של המטופל. לינהאן מלמדת אותנו כי גם מתוך סבל עמוק ניתן לצמוח, וכי "אם אני הצלחתי – גם אתם יכולים". לדבריה: אובדנות היא לא הבעיה הבסיסית. אובדנות היא הניסיון של המטופל לפתור בעיה שנראית לו בלתי פתירה. התפקיד שלנו הוא לתת לו כלים לפתרון אמיתי ויעיל (בשנת 2024 תורגם ספרה של לינהאן "לבנות חיים שראוי לחיותם" בהוצאת עם עובד). 

ה- DBT נחשבת ל'תקן הזהב' (Gold Standard) לטיפול באובדנות ובהפרעת אישיות גבולית. עשרות שנים של מחקרים מבוקרים (RCT) ומתא-אנליזות מוכיחים כי השיטה מפחיתה משמעותית פגיעות עצמיות, ימי אשפוז ונשירה מטיפול, והישגיה נשמרים לאורך שנים. יעילותה הוכחה במגוון תחומים: מפוסט-טראומה ודיכאון ועד להפרעות אכילה ועבודה עם מתבגרים במסגרות חינוך ושיקום.
תרומתה האדירה של פרופ' לינהאן ממשיכה לקבל הכרה והוקרה עולמית על תרומתה הקלינית והמחקרית, ביניהם פרס לואיס איי. דבלין על מפעל חיים בתחום ההתאבדות ופרס המחקר השנתי מטעם הקרן האמריקאית למניעת התאבדות (AFSP) שהעניקה לה בשנת 2025 את פרס מפעל החיים (Lifetime Achievement Award), כאות הוקרה על השפעתה המכרעת על שדה בריאות הנפש ועל הצלת חייהם של אינספור בני אדם ברחבי העולם.